ענף המסחר צבר תאוצה בשנים האחרונות כמו גם הרגלי הצריכה של אנשים רבים. אולם לא כל קנייה היא "קנייה טובה" וישנם מקרים, בהם הצרכן הממוצע נתקל בסיטואציות לא נעימות, כמו למשל, קניית מכשיר חשמלי שבבית מתברר שאינו עובד, תשלום גבוה יותר מהרגיל על מוצר מסוים, חיובים שלא לצורך וכדומה.
כדי להגן על הצרכנים ולאפשר להם להתמודד עם מצבים כאלו ואחרים ואף להימנע מהם בעתיד, כמו גם להביא לידיעתם את מרב המידע על העסקה אותה הם עומדים לבצע ולתת להם כלים במקרים של פגיעה בזכויותיהם, ישנן תקנות וצווים העוסקים כולם בתחום הצרכנות, תחת השם הכולל – החוק להגנת הצרכן.
החוק חל על עסקאות בין עוסק לצרכן כאשר ההגדרה של צרכן היא כל אדם שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק בזמן עיסוקו שנועד לצרכים אישיים, משפחתיים או ביתיים. וההגדרה של עוסק על פי החוק היא, אדם אשר מוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן. חשוב לציין, שגם המדינה כפופה לחוק להגנת הצרכן במקרים בהם היא מוכרת שירות או מוצרים לצרכן.
המשרד הממונה על החוק הנו משרד הכלכלה והמסחר ובגדול, החוק קובע את הפיצויים אשר מטרתם, להחזיר את הגלגל לאחור ולפצות על נזק אם וכאשר נגרם לצרכן.
הסוגיות המרכזיות בהן החוק להגנת הצרכן עוסק הן איסור הטעייה, איסור על ניצול מצוקה וחובת גילוי. מטרתם של שלושת סעיפים אלו היא להעניק לצרכן את המידע הטוב ביותר על העסקה, לא להטעות אותו על ידי מסירת מידע כוזב ולא לנצל את תמימותו של הצרכן, או לסירוגין, את בורותו. כמו כן, העוסק מחויב על פי חוק, לא להסתיר מידע שעלול להיות מהותי לביצוע העסקה.
סוגיות נוספות בחוק עוסקות בעסקאות מיוחדות והן מתייחסות לחובת הגילוי וביטול עסקה. סעיפים אלו מתייחסים לנושאים ספציפיים כגון, עסקאות מתמשכות, עסקת מכר מרחוק, עסקה ברוכלות וכדומה ומורים אילו פרטים חייבים להיות גלויים וכיצד רשאי הצרכן לבטל כל עסקה.
תקנות נוספות מתייחסות לסימון מחירים, פרסומות ודרכי שיווק לקטינים, ריביות, גילוי פרטים בנוגע לנכסים, גדלן של האותיות הקטנות ועוד, תקנות, שמטרתן לסגור את כל הקצוות, ולא להשאיר פרטים נתונים למחלוקת בידיהם של הסוחרים והצרכנים.
במידה ועוסק עובר על החוק הנ"ל, הצרכנים יכולים להגיש נגדו תלונה אצל הממונה על החוק להגנת הצרכן, היושב במשרד התמ"ת, או לתבוע אותו בבית המשפט לתביעות קטנות.
